<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יודן</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ושבע מדות של לח שהיו במקדש, אף הן הלכתא גמירי להו, כדאיתמר בפרק שתי מדות. וכל שיעורים ששיערו חכמים, בין אמות בין סלע בין איסר, כההיא דאלו טריפות [חולין מ"ב ע"ב] עד כמה תחסר, עד כסלע. וכההיא דעירובין [ג' ע"ב] ארבע אמות דכרם לענין כלאים כולן להחמיר. דהכי מסקינן התם באלו טריפות [חולין נ"ה ע"א] כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים [שהוא] להקל. מיהו רב הונא פליג עליה דרבי יוחנן ועל רב חסדא. דמסקינן בפרק הרואה כתם [נדה נ"ח ע"ב] דרב הונא סבר איכא עד ועד בכלל ואיכא עד ולא עד בכלל. והכא לחומרא והכא לחומרא. וקסבר אפילו כתמים דמדרבנן נינהו אמרינן דבכגריס (דיותר) [כיותר] מכגריס. ולענין חוט השדרה [חולין מ"ו ע"א] דאמר שמואל עד בין הפרשות. ומסיק עד אחת טריפה שלישית כשירה שניה איני יודע. והתם בעיא דאמר אי (על) עד ועד (הוי) בכלל או לא. ולא קא פשיט לן. נראה דאותו עד אינו דומה לשאר שיעורים שתלויים כאיסר וסלע וגריס, וכן בטפחים. בהני שייך חומרא. וכן ארבע אמות, לפי שיש אמה בת ששה טפחים ויש אמה בת חמשה וטפח שוחק וטפח עוצב. היכא דאיכא חומרא אזלינן לחומרא, כדאיתא בפרק ראשון דעירובין [ג' ע"ב]. אבל חוט השדרה, בחוט עצמו תולה טריפות וכשר, ומיבעיא לן אם עד בכלל חוט השדרה או לא. וכיון דלא פשיט להו אזלינן לחומרא.
וההוא עד פרק בהשיג יד בנודר דערכין [י"ח ע"א] לא שייך הכא, וההוא דבכורות על אלו מומין, דתנן התם [ל"ז ע"ב] ניקבה מלא כרשינה ורבי יוסי בר יהודה פליג ואמר בכעדשה, מפני ששנינו בלשון מלא כרשינא. בעא רב אושעיא מרב הונא רבה מלא כרשינא עומדת או נכנסת ויוצאה. וקא מייתי ההיא השדרה והגולגולת שחסרו אינה מטמאה באהל, וכמה חסרון בגלגולת ב"ש אומר כמלא מקדח וב"ה אומר כדי שינטל מן החי וימות. ומפרש רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל כסלע. ותו מייתי התם מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו מלא אגרוף גדול וכו' ושנעשה בידי אדם שיעורו כמלא מקדח גדול של לישכה וכו'. עד וישנו כמלא נקב של עול. בכל הני שיעורי גרסינן "כמלא כך וכך". הילכך לא שייך בהו לדקדק [אי עד] בכלל או לא. וכן אותן שיעורין דבכורות צריך לידע אם להקל או להחמיר גבי מומין כדי שלא ישחטו קדשים בחוץ, גבי טומאות שלא לשרוף עליהן תרומה וקדשים. אבל ההיא דאלו טריפות [חולין נ"ד ע"ב] לאיסור קא מיירי, ובאותה חומרא חכמים עשאום כלי, שאף מן התורה הוו כלים כיון שמשתמשין בהן. אבל לענין (טומאה) [טריפה] לומר עדיין הוא כך בענין [זה] לא שייך חומרא. דהא בדבר שהחיות תלוי בו עומד. כדמסיק התם [עירובין ז' ע"ב] דהבא להחמיר בחסרון השדרה בטריפה, ולתפוס חומרי בית הלל כאן וכאן (וכלים) [עליו] הכתוב אומר וכסיל בחושך הולך. אבל דברים [שתלויים] בשימוש, כל זמן שראוין קצת אמרו חכמים שיעורן להחמיר.
